מפני שעושין אותו גלל – התבואה הזריעה בקרקע תיעשה זבל ותירקב:
(1) 
שֶׁעוֹשֶׂה אוֹתוֹ גָּלָל.:
שֶׁעוֹשֶׂה אוֹתוֹ גָּלָל.he turns it into manure, i.e., the chaff acts like manure, and an excessive amount of manure damages the seeds.
מתני׳. מרחיקין את הנבלות ואת הקברות ואת הבורסקי מן העיר חמשים אמה, אין עושין בורסקי אלא למזרח העיר וכו׳. אוקימנא להא דקתני ר׳ עקיבא לכל רוח הוא עושה דהכא קתני, לכל רוח עושה ומרחיק חוץ ממערבה דאינו עושה כלל מפני שהיא תדירה בתפילה, דאמר ר׳ יהושע בן לוי בואו ונחזיק טובה לאבותינו שהודיעונו מקום תפלה שנאמר וצבא השמים לך משתחוים. כלומר שהן נכפפין ויורדין בכל יום למערב זו היא השתחויתן למקום, מכלל שהשכינה במערב.
[מתני׳. מרחיקין את הנבלות וכולי׳, רבינו משה נר״ו ברי׳ דרבינו מימון ז״ל: בורסקי, מעבדת העורות. ומה שייחד את המזרח יש בו לדעתי שתי סבות, האחד שרוח מזרחית נשיבתה מועטת בארץ זו כלומר במערב העולם שהיא ארץ ישראל ומה שאחריה לרוח מערב, וכן בבל וכל הקרוב לה מצד המזרח במרחק חדש או קרוב לזה, והשנית שהרוח המזרחית אפשר שהיא מתקנת קלקול ריח עבודם שלא יגיע לבני אדם נזק.
ור׳ עקיבה אינו חושש אלא לרוח מערב מפני שאליה אנו פונים בתפלה לפי שההיכל במערב, והוא ענין מה שאמר ר׳ עקיבה שכינה במערב, ולפיכך אינו מותר לדעתו לעשות בורסקי במערב ואפילו הרחיק תכלית מה שאפשר. ואין הלכה כר׳ עקיבה.
אמרו ר׳ יוסי מתיר בחרדל, לא שהוא מודה לחכמים שמרחיקין משרה וכרשין, אלא שר׳ יוסי סובר על הניזק להרחיק את עצמו, ולא ירחיק לא בעל המשרה ולא בעל הכרשין ולא בעל החרדל, לפי שלדעת ר׳ יוסי כל מי שבא לו הנזק עליו להגן בינו לבין הנזק אם אפשר לו, וכך ההלכה כר׳ יוסי, אלא אם כן היה הנזק מגיע מן המזיק בלי אמצעי שר׳ יוסי מודה שהמזיק חייב לסלק נזקו, וחכמים אומרים על המזיק לסלק את עצמו, ולפיכך אומרים מרחיקין את המשרה וכו׳. אמר להם ר׳ יוסי חרדל ודבורים הרי כל אחד מהם, מזיק את חברו, לפי שכמו שמזיק החרדל לדבורים ומקלקל דבשם ונותן בו חריפות וחדות כך מפסידים הדבורים את החרדל ואוכלים אותו, ואפילו לדבריכם אין מרחיקין חרדל מן הדבורים.
ומשרה, משרת הפשתן והם מפסידים את הירקות במימיהן המקולקל.
וכרשין, ״אלכראת״, והוא ממעט חריפות הבצל אם היה קרוב לו.
[רב״ס ז״ל]: מרחיקין את הנבלות וכול׳ עד ר׳ עקיבה אומ׳ לכל רוח הוא עושה חוץ ממערבה. אוקימנה דהכי קתני לכל רוח הוא עושה ומרחיק חמשים אמה פיר׳ מפני הריח חוץ ממערבה שאינו עושה כלל, דתניא בתוספתא (פ״א ה״ו) ר׳ עקיבה אומ׳ לכל רוח הוא עושה ומרחיק חמשים אמה חוץ ממערבה שאינו עושה כל עיקר מפני שהיא תדירה.
אמ׳ ליה רבא לרב נחמן מאי תדירה, אילימא תדירה ברוחות כלומר כי תמיד מנשב רוח מערבי ויבוא הסרח בכל עת, האמ׳ רב חנן בר רבאא אמ׳ רב ארבע רוחות מנשבות בכל יום וכול׳, הנה הצפוני הוא התדיר ולא המערבי, אלא מאי תדירה תדירה בתפילהב כלומר שהשכינה במערב, דאמ׳ ר׳ יהושע בן לוי בואו ונחזיק טובה לאבותינו שהודיעונו מקום לתפילה שנא׳ (נחמיה ט ה) וצבא השמים לך משתחוים, כלומר הנה השמש ביניהן חשוב וכיון שפניו בכל יום למערב, אלמא שם שכינה.
מתקיף ליה רב יעקבג דילמא שכינה במזרח ופני חמה למזרח דאזלא למערב אחורנית הוא דאזלא כעבד שנוטל פרס מרבו וחוזר לאחוריו משתחוה.
ור׳ הושעיה סבר שכינה בכל מקום, שנא׳ אתה הוא ה׳ לבדך וגומ׳, ואף ר׳ ישמעאל סבר שכינה בכל מקום, דתנא דבי ר׳ ישמעאל מנין שהשכינה בכל מקום שנאמר (זכריה ב ז) והנה המלאך הדובר בי יוצא ומלאך אחר יוצא לקראתו, אחריו לא נאמר אלא לקראתו, פיר׳ דהאי נפיק מהאי והאי מהאי ותרויהו מקמי שכינה נפקי, דאלמא שכינה בכל מקום. ואף רב ששת סבר שכינה בכל מקום, פיר׳ דמודו בה מינאי, שלשם מתפללין המינים לצבא השמים.
ור׳ אבהו סבר שהשכינה במערב, דאמ׳ ר׳ אבהו מאי אוריא אויר יה, כלומר למה קורין רוח מערבי אוריאד לומר אויר הבא מעם יה, דאלמא תמן שכינה שריא, עד הנה מדברי רב״ס ז״ל.
רבי׳ שרירא גאון ז״ל פירש כך: בלשון פרס יקרא לרוח צפונית אסתנאה ולרוח דרומית גבלא. ולרוח מזרחית שותא. ולרוח מערבית אורית, ולפי כן אמ׳ לך נאמר כאן אודית הודיה, כלומר במערב שם אודה יה, ויש שגורסיןו אותו אוריתז אויר יה, כלומר שכינת יה במערב.
ר״ח ז״ל: ור׳ אבהו אמ׳ שכינה במערב, דאמ׳ ר׳ אבהו אורית אויר יה, פיר׳ בלשון פרס שם המערב אוריתח.
א. וגי׳ בר אבא.
ב. וכן בדק״ס בשם כמה כ״י וביד רמ״ה ובנ״י. וגי׳ תדירא.
ג. וגי׳ רב אחא בר יעקב.
ד. כ״ג בערוך ערך אוריא וכ״כ הדק״ס בשם כמה כ״י וגירסתנו אוריה.
ה. כ״פ רש״י ותוס׳ קידושין י״ב ב׳. ועיי״ש בתוס׳ ראיתם. ור׳ תשובת ר׳ האיי בשערי תשובה סי׳ ע״ג ותשובות גאונים מהד׳ ליק סי׳ לב.
ו. ובקידושין י״ב ב׳ איתא בגמ׳ אידית וכתבו תוס׳ דצ״ל אורית והוא צד מערב, וכ״ה גירסת רבנו חננאל לקידושין שם (מצורף לאוצה״ג).
ז. כ״ג ר״ח. ורב״ס גרס אוריא.
ח. הובא פי׳ זה בתוס׳ בשם רבינו ור״ת. אבל גי׳ רבינו אורית ודלא כגי׳ התוס׳ אוריה.
ק. הרי אמרו מרחיקין גורן קבוע נ׳ אמה ומרחיק מנטיעותיו של חבירו ומנירו כדי שלא יזיק [מאי שנא רישא ו]מאי שנא סיפא אמר אביי סופא אתאן לגורן שאינו קבוע היכי דמי גורן שאינו קבוע א״ר יוסיבר׳ חנינא כל שאינו זורה ברחת רב אשי אמר מה טעם קאמר מה טעם מרחיקין גורן קבוע מן העיר חמשים אמה כך מרחיקין ממקשאיו וממדלעיו ומנטיעותיו ומנירו של חבירו חמשים אמה כדי שלא יזיק. בשלמא ממקשאיו וממדלעיו היינו טעמא דמרחיק משום דאזיל אבקא ויתיב בליביה ומצוי ליה. כלומר מייביש ליה, אלא מנירו אמאי ר׳ אבא בר זוטרא מפני שעושה אותו גלל. וקי״ל כרב אשי דבתרא הוא, ועוד דתניא כוותיה. ומסתברא דמודה רב אשי בגורן שאינו קבוע דצריך להרחיק כדי שלא יזיק דגיריה הוא, והאי שיעורא זוטר טובא משיעורא דמתני׳. והיכי דמי גורן שאינו קבוע כל שאינו זורה ברחת:
טז. אין עושין בורסקי אלא למזרח העיר ר׳ עקיבא אומר לכל רוח הוא עושה חוץ מן מערבה ומרחיק חמשים אמה. ומסקנא דרבי עקיבא הכי קאמר, לכל רוח הוא עושה ומרחיק חמשים אמה, חוץ ממערבה דאינו עושה כלל מפני שהיא תדירה בתפלה, קסבר שכינה במערב. אשתכח השתא דבין לרבנן בין לרבי עקיבא כולהו סבירא להו שכינה במערב, מיהו רבנן סברי כי היכי דלא עביד במערב משום כבוד שכינה הכי נמי לא לעביד בצפון ובדרום משום דסמיכי למערב, ור׳ עקיבא סבר לכל רוח הוא עושה ומרחיק נ׳ אמה, חוץ ממערבה דאינו עושה כל עיקר. וקי״ל כרבנן.
וש״מ דאין עושה בורסקי אלא למזרח העיר ומרחיק חמשים אמה כדקתני רישא מרחיקין את הבורסקי מן העיר חמשים אמה, ודברי הכל היא, למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. והנ״מ חוץ לעיר, אבל בתוך העיר כלל כלל לא, דהשתא מן העיר מרחיקין בתוך העיר ליקום ולעביד. וכי תימא ולעביד למזרח העיר בסופה, לא ס״ד, דהשתא היכא דבעי למעבד מאבראי סמוך לקרן צפונית מזרחית אי נמי סמוך לקרן דרומית מזרחית לא שבקינן ליה, השתא דעביד מגואי בין רוח צפונית ודרומית לא כל שכן:
יז. מרחיקין את המשרה מן הירק ואת הכרישין מן הבצלים ואת החרדל מן הדבורים ור׳ יוסי מתיר בחרדל. מאי משרה, דוכתא דתרו ביה כיתנא כדאמרינן התם (ב״מ עה,ב) פועלים להעלות פשתנו מן המשרה, וסגי ריחיה כדתנן (ברכות כב,ב) ולא יתכסה לא במים הרעים ולא במי המשרה, ואמטול הכי מזקי ליה לירקא, וה״ה לשאר מים הרעים. וכרישין נמי קים להו לרבנן דמזקי להו לבצלים. וחרדל דמזיק להו לדבורים מחמת דאכלי ליה הוא, כדאמרינן בפרק המוכר את הספינה (לקמן פ,א) מתוך שפיהן חד חוזרות ואוכלות את דובשנן. והני הרחקות דהאי מתני׳ לא שוו שיעורייהו להדדי, אלא כל חד וחד כדי שלא יזיק אפילו לאחר זמן הוא. ור׳ יוסי מתיר בחרדל, וה״ה למשרה וירק וכרישין ובצלים, דכל היכא דלא הוי גיריה על הניזק להרחיק את עצמו, והני כולהו לאו גיריה נינהו. ואפילו היכא דסמיך משרה וכרישין למיצר, כיון דאיכא מצר דמפסיק ביני ביני מפסק פסיקיה גיריה. חרדל נמי, כיון דלא משכחי ליה דבורים עד דפרי לאו גיריה הוא. ומסקנא (דלעיל יח,ב) דרבי יוסי לדבריהם דרבנן קאמר, לדידי על הניזק להרחיק את עצמו במידי דלאו גיריה ואפילו משרה וירק נמי לא בעו רחוקי, אלא לדידכו דאמריתו על המזיק להרחיק את עצמו, תינח משרה וירק וכרישים ובצלים דהני מזקי הני והני לא מזקי הני, אלא חרדל ודבורים תרווייהו מזקי אהדדי. ורבנן דבורים לחרדל לא מזקי, אי בבניתא לא משכחא ליה, ואי בטרפא הדר פארי. וקיי״ל כרבי יוסי. הילכך ל״ש משרה וירק ולא שנא כרישין ובצלים ולא שנא חרדל ודבורים אין מרחיקין, דלאו גיריה נינהו ועל הניזק להרחיק את עצמו:
קא. והא דתנן אין עושין בורסקי אלא למזרח העיר רע״א לכל רוח הוא עושה חוץ ממערבה ומרחיק ן׳ אמה תניא רע״א לכל רוח הוא עושה ומרחיק נ׳ אמה חוץ ממערבה שאינו עושה כלל מפני שהוא תדירה מאי תדירה תדירה בתפלה דא״ר יהושע בן לוי בואו ונחזיק טובה לאבותינו שהודיענו מקום תפלה דכתיב וצבא השמים לך משתחוים. שכן צבא השמים עולין ממזרח ושוקעין במערב, מה טעם, אלא כדי להשתחוות במערב. מתקיף לה רב אחא בר יעקב וממאי דילמא כעבד שנוטל פרס מרבו וחוזר לאחוריו ומשתחוה מרחוק (אם) [אף] הן נטלו פרס במזרח שנהנו שם מזיו השכינה וחוזרין לאחוריהם למערב ומשתחוים כלפי מזרח. וסלקא בקשיא. ומסתברא דתנא קמא כרבי עקיבא נמי הכין סבירא ליה דשכינה במערב, מיהו דתנא קמא עדיפא מדרבי עקיבא, דאלו (ל)רבי עקיבא לא קסבר אלא במערב גופיה, ואלו תנא קמא אפילו צפון ודרום נמי קא אסר משום דסמיכי למערב. והכי נמי מסתברא, דאי לא תימא הכי מאי טעמיה דתנא קמא, אי משום דרוח מזרחית נוחה מכולן ואין מביאה ריח רע לעיר, לא ס״ד, חדא דהא קראי כתיבי דרוח מזרחית תקיפא דכתיב (תהלים מח,ח) ברוח קדים תשבר אניות תרשיש, וכתיב (יחזקאל כז,כו) רוח הקדים שברך בלב ימים, וכתיב נמי (שמות יד,כא) נהג רוח קדים עזה כל הלילה, וכתיב נמי (שמות י,יג) הבקר היה ורוח הקדים נשא את הארבה, וכתיב (תהלים עח,כא) יסע קדים בשמים, וכתיב (איוב לח,כד) נמי יפץ קדים עלי ארץ, וכתיב (בראשית מא,ו) שדופות קדים, אלמא רוח מזרחית עזה. וגרסינן נמי לקמן כשעירים עלי דשא זו רוח מזרחית שמסערת את כל העולם כולו כשעיר. אלא ודאי טעמייהו דרבנן (מאמדינן) [כדאמרינן]. א״נ טעמייהו דרבנן דקסברי שכינה בכל מקום וכולהי רוחאתא כי הדדי נינהי, וכיון דלא סגיא לה למתא בלא בורסקי בדין הוא דליעביד לכולהו רוחאתא דהא כי הדדי נינהו, אלא היינו טעמא דלא עביד אלא ברוח מזרחית משום דמודו בה (נמי) [מיני], מדרב ששת דאמר ליה לשמעיה לכל רוחאתא אוקמן בר ממזרח דמודו בה מיני. ואמטול הכי לא מכרעא מילתא למדחא טעמייהו דרבנן דאמרי אין עושין בורסקי אלא למזרח העיר, דהא אפשר לאוקומי טעמייהו אליבא דהלכתא ככולהו אמוראי דאמרי שכינה בכל מקום, ועוד דהא לא אשכחן מאן דפליג עלייהו גבי בורסקי אלא רבי עקיבא דסבירא ליה בהדיא שכינה במערב, ולית הלכתא כוותיה, הילכך הלכתא כרבנן:
קב. ורבי הושעיא אומר שכינה בכל מקום דאמר ר׳ הושעיא מנין ששכינה בכל מקום שנאמר וצבא השמים לך משתחוים. כלומר כל אחד ואחד ממקומו, במערב שבמערבו שבמזרח במזרח. שלוחיך לא כשלוחי בשר ודם שלוחי בשר ודם ממקום שמשתלחים שם מחזירים שליחותם שלוחיך למקום שמשתלחים שם מחזירים שליחותם שנאמר התשלח ברקים וילכו ויאמרו לך הננו יבואו ויאמרו לך הננו לא נאמר אלא ויאמרו מלמד שהשכינה בכל מקום. [ו]אף רבי ישמעאל סבר שכינה בכל מקום דתנא דבי רבי ישמעאל מנין שהשכינה בכל מקום שנאמר והנה המלאך הדבר בי יוצא ומלאך אחר יוצא לקראתו אחריו לא נאמר אלא לקראתו מלמד שהשכינה בכל מקום. ואף רב ששת סבר שכינה בכל מקום מדאמר ליה רב ששת לשמעיה לכל רוחאתא אוקמא לצלויי לבר ממזרח דמודו ביה מיני(ה). וקיימא לן כי הני תנאי ואמוראי דסבירא להו שכינה בכל מקום, חדא דקראי מסייעי להו ולא דחינן להו בגמרא כדקדחינן לקראי דרבי יהושע בן לוי דסבר שכינה במערב, ועוד דהא רב ששת דהוא בתרא עבד בה עובדא:
מתניתין. מרחיקין את המשרה מן הירק כו׳. כתבו בתוספות דהא דתנן שצריך להרחיק בורסקי מן העיר היינו אומנות של בורסקי כלומר מקום תיקון העורות אבל האומן יכול לשבת בעיר ולמכור עורותיו בתוכה והיינו דגרסינן לעיל כופים בני מבוי זה את זה שלא להושיב בורסקי כו׳. עד כאן משיטה לא נודעה למי.
שעושה אותו גלל (זבל), שהמוץ נעשה כזבל, וזבל מרובה זה משחית את הזרעים.
he turns it into manure, i.e., the chaff acts like manure, and an excessive amount of manure damages the seeds.
הכל
(2) מתני׳ מַתְנִיתִין : אמַרְחִיקִין אֶת הַנְּבֵלוֹת וְאֶת הַקְּבָרוֹת וְאֶת הַבּוּרְסְקִי מִן הָעִיר חֲמִשִּׁים אַמָּה ב אֵין עוֹשִׂין בּוּרְסְקִי אֶלָּא לְמִזְרַח הָעִיר רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר לְכׇל רוּחַ הוּא עוֹשֶׂה חוּץ מִמַּעֲרָבָהּ וּמַרְחִיק חֲמִשִּׁים אַמָּה וּמֵרְחִיקִין אֶת הַמִּשְׁרָה מִן הַיָּרָק וְאֶת הַכְּרֵישִׁין מִן הַבְּצָלִים וְאֶת הַחַרְדָּל מִן הַדְּבוֹרִים ג וְרַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר בְּחַרְדָּל.:
MISHNA: One must distance animal carcasses, and graves, and a tannery [haburseki], a place where hides are processed, fifty cubits from the city. One may establish a tannery only on the east side of the city, because winds usually blow from the west and the foul smells would therefore be blown away from the residential area. Rabbi Akiva says: One may establish a tannery on any side of a city except for the west, as the winds blowing from that direction will bring the odors into the city, and one must distance it fifty cubits from the city. One must distance from vegetables water in which flax is steeped, because this water ruins them; and likewise one must distance leeks from onions, and mustard from bees. And Rabbi Yosei permits one not to do so in the case of mustard.
[ר״ח בשטמ״ק הנר] מרחיקין את המשרה מן הירק כול׳, פיר׳ משרה מקוה מים ששורין בו את הפשתן.
[ערוך ע׳ שר] בפ׳ לא יחפור: מרחיקין את המשרה מן הירק וכו׳ פי׳רוש שריית הפשתן [בכ״י נוסף: וכביסת הבגדים].
[ר״ח כת״י הגניזה] מתני׳. מרחיקין הנבילות והקברות והבורסקי מן העיר נ׳ אמה. אין עושין בורסקי אלא למזרח העיר ר׳ עקי׳בא או׳מר לכל רוח הוא עושה חוץ ממערבה שאינו עושה כל עיקר. תניא ר׳ עקי׳בא או׳מר לכל רוח הוא עושה ומרחיק נ׳ אמה חוץ ממערבה שאינו עושה כל עיקר מפני שהיא תדירא, ואסיקנה מאי תדירא, תדירא בתפילה, כלומר שכינה במערב, וכר׳ יהוש׳ע בן לוי דאמ׳ר בואו ונחזיק טובה לאבותינו שהודיעונו מקום לתפילה שנ׳אמר וצבא השמים לך משתחוים (נחמיה ט, ו) מכלל שהשכינה שם.
ואתקיף עליה רבה בר יעקב, דילמ׳א כעבד שנוטל פרס מרבו ויוצא לאחריו ופניו כנגד פני רבו ומשתחוה, וכך צבא השמים יורדין ואחריהם למערב ופניהם למזרח ומשתחוים לבוראם, ולעו׳לם שכינה במזרח. ור׳ אבהו אמ׳ר שכינה [במערב] דאמ׳ר ר׳ אבהו (אוירה) [אורית] אויר [יה] פי׳רוש בלשון פרסי שם המערב אורית.א
א. עי׳ מהר״י ווייל סי׳ ע״א. אבקת רוכל סי׳ קפ״ח ד״ה ואף.
פיסקא בורסקי – מקום שמעבדין בו העורות ומסריח:
אלא למזרח העי׳ – מפני שרוח מערבי שהיא תדירא מנשבת בו ודוחה הסריחה שאינה באה לעיר:
חוץ ממערבה – שהיא תדירא ודוחה את הסריחה לעיר 1 מש״ה אין עושין:
1. נראה דצ״ל משו״ה אין עושין כל עיקר.
מתני׳ את הנבלות ואת הקברות כו׳ – משום ריח רע.
אלא למזרח העיר – שאין הרוח מזרחית קשה תדיר אא״כ באה לפורענות אבל כדרכה היא חמה ומנשבת בנחת דכתיב (יונה ד) רוח קדים חרישית ותך השמש וגו׳ לפיכך אינה מביאה הרוח לעיר.
חוץ מן מערבה – בגמ׳ מפרש טעמא.
אין עושין בורסקי אלא למזרח העיר – משום דרוח מערבי שהוא קשה ירחיק ויוליך הריח מן העיר כדאמרי׳ (ברכות מ.) הישן למזרח גרנו דמו בראשו מפני שרוח מערבית מביא הקש בחוטמו.
הא דתנן מרחיקין את המשרה ואת הירק ואת הכרישין מן הבצלים ואת החרדל מן הדבורים – תמהני בה למה לא פירש כמה מרחיקין אותן ולא שנו בכולה מתני׳ הרחקה סתם חוץ מזאת ולא מצאתי בתוספ׳ ולא פירוש׳ כמה היא.
אלא שאני רואה מן התוספתא (א,ז) דהרחקת חרדל מן הדבורים חמשים אמה הוא והרחק׳ משרה יש ללמדה מנברכת שהיא ד׳ אמות וכרישין מן הבצלים אינה כל כך אלא יש ללמדה מדין כלאים ביניקתן.
וגם זה תמה שעירבן במשנתנו ולא פי׳ ולא חלק ביניהם ושמא נאמר שהיה תנא דידן סובר כר׳ יוסי ולא חשש אלא להזכיר מחלוקתן כדי לשנות טעמו של רבי יוסי ואע״פ שפירש גבי בור לפי ששם נשנה מחלוקתו של ר׳ יוסי בפירוש לדעת עצמו.
ויש לפרש שהרחקת משרה וכרישין ודבורים חמשים אמה היא וארישא קאי והכי קתני ומרחיקים חמשים אמה את המשרה מן הירק וכו׳. דהני כולהו סגי ריחא דידהו דומיא דנבלות ובורסקי ובעי חמשים אמה, ואין זה מחוור.
אלא שאני רואה מן התוספתא (א,ז) דהרחקת חרדל מן הדבורים חמשים אמה הוא והרחק׳ משרה יש ללמדה מנברכת שהיא ד׳ אמות וכרישין מן הבצלים אינה כל כך אלא יש ללמדה מדין כלאים ביניקתן.
וגם זה תמה שעירבן במשנתנו ולא פי׳ ולא חלק ביניהם ושמא נאמר שהיה תנא דידן סובר כר׳ יוסי ולא חשש אלא להזכיר מחלוקתן כדי לשנות טעמו של רבי יוסי ואע״פ שפירש גבי בור לפי ששם נשנה מחלוקתו של ר׳ יוסי בפירוש לדעת עצמו.
ויש לפרש שהרחקת משרה וכרישין ודבורים חמשים אמה היא וארישא קאי והכי קתני ומרחיקים חמשים אמה את המשרה מן הירק וכו׳. דהני כולהו סגי ריחא דידהו דומיא דנבלות ובורסקי ובעי חמשים אמה, ואין זה מחוור.
מתני׳: מרחיקין את המשרה מן הירק ואת הכרישים מן הבצלים וכו׳. לא נתפרש במתניתין שיעור הרחקתן. ואפשר דהרחקת משרה וכרישין ובצלים שלשה טפחים כשיעור אמת המים ונברכת הכובסין. אבל בתוספתא (פ״א, ה״ז) נראה דהרחקת דבורים חמשים אמה, דתניא התם רבי יוסי אומר מרחיקין את הדבורים מן העיר חמשים אמה ושמא גם משרה וכרישין הרחקת ג׳ אמה כיון דערבינהו ותננהו דריחן הולך למרחוק ומפסידים אפילו עד חמשים אמה, וגם כן נראה מדברי הרב אלפסי ז״ל דהרחקתן לרבנן הויא טפי משלשה טפחים, וכמו שכתבתי למעלה, שהוא ז״ל כתב דאף על גב דרבי יוסי פליג במשרה, מכל מקום צריך הוא להרחיק כדי שלא יזיק ולא ליהוו גיריה דידיה, ונראה דהרחקתן דקאמר היינו שלשה טפחים דומיא דנברכת הכובסים, ואם כן לרבנן צריך טפי, והשתא אתי שפיר דלא פריש שיעורא במתניתין, דאהנך דבמתניתין דלעיל מינה קאי, דשיעור הרחקתן חמשים אמה, כגון גורן ונבלות ובורסי, וסתם כאן לומר דשיעורן כשיעורא דלעיל, ומדעריב נמי משרה בהדי דבורים משמע דחד שיעורא אית להו.
המשנה העשירית והכונה להתחיל בה בביאור החלק השלישי בעניני היזק הבא מאדם לחברו על ידי מעשה שהוא עושה בשלו אלא שאין אותו היזק מגיע ממנו לאלתר ואמר על זה מרחיקין את המשרה מן הירק ואת הכרישין מן הבצלים ואת החרדל מן הדבורים ר׳ יוסי מתיר בחרדל שיכול לומר לו עד שאתה אומר לי הרחק חרדלך מן דבורי הרחק דבוריך מן חרדלי שבאות ואוכלות לגלוגי חרדלי אמר הר״ם מה שאמר ר׳ יוסי מתיר בחרדל אין דעתו שיודה לחכמים שמרחיקין משרה וכרישין אבל ר׳ יוסי סבר שעל הניזק להרחיק את עצמו ולא ירחיק לא בעל המשרה ולא בעל הכרישין ולא בעל החרדל אלא משיגיע לו הנזק לדעת ר׳ יוסי עליו לעשות מחיצה בינו ובדין המזיק אם הוא יכול ובזה הלכה כר׳ יוסי ואם הנזק מגיע מן המזיק לניזק בלא אמצעי שר׳ יוסי שהמזיק בכגון זה חייב להרחיק היזקו וחכמים אומרים על המזיק לסלק את עצמו ולפיכך אמר מרחיקין את המשרה ואמר להם ר׳ יוסי אמנם חרדל ודבורים כל אחד משניהם מזיק לחברו כי כמו שמזיק החרדל לדבורים ומפסיד דבשו ועושה אותו חריף וחד כמו כן מפסידין הדבורים החרדל ואוכלין אותו ואפילו לדבריהם אין מרחיקין החרדל מן הדבורים ומשרה הוא מקום ששורין הפשתים ומפסיד הירקות כהפסד מימיה וכרישים הם החציר בלשון המקרא ובלשון תלמוד כרתי וכן הוא בלשון ערבי והוא גורע מחום הבצלים כשהוא קרוב להם:
אמר המאירי מרחיקין את המשרה מן הירק ואת הכרישין מן הבצלים מפני שמי המשרה מפסידין את הירק והכרישין מפיגין לטעם הבצלים וכן החרדל מן הדבורים מפני שהחרדל סבה להפסיד הדבש שהדבורים אוכלים מעלי החרדל ומתוך שפיהם חד חוזרות ואוכלין את דובשנן ולא נתפרש בכאן שיעור הרחקה לכל אלו אלא שהכונה בהם להרחיק עד כדי שלא יזיק ור׳ יוסי מתיר בחרדל ודבורים ופירשו בגמ׳ הטעם מפני שאומר לו עד שאתה אומר לי הרחק חרדלך מדבורי הרחק אתה דבוריי מחרדלי מפני שדבוריך באות ואוכלות לגלוגי חרדלי וכבר ביארנו עניני משנה זו למעלה בסוגיא שבתחלת הפרק ופסקנו שר׳ יוסי בכלם הוא מתיר שהרי אין היזק זה של משרה וכרישין מתחיל לבא לאלתר אלא אחר שפסקו מעשיו של מזיק ואין אלו בכלל היזק הנקרא גירי והוא ההיזק המתחיל לבא מיד ולא הזכיר היתר חרדל ודבורים אלא לדבריהם דרבנן כלומר לדידי על הניזק להרחיק את עצמו בכל היזק שאינו בכלל דין גירי ובכל אלו אינו צריך הרחקה ומ״מ אומר אני שאף לדבריכם שאתם אומרים על המזיק הרחיק את עצמו ראוי מיהא לומר אף לדבריכם שבחרדל ודבורים הואיל ושניהם מזיקים זה על זה שיהא על בעל הדבורים להרחיק את עצמו אם ירצה הואיל ואף הוא מזיק אע״פ שאין היזק שלו שוה להיזק חברו עד שהשיבו לו חכמים שאין בכאן היזק מבעל הדבורים לבעל החרדל שהגרגירין אינן מוצאות אותן ואם מצד העלים הרי חוזרות וצומחות ומ״מ הלכה כר׳ יוסי ואין צריך המזיק להרחיק בכל אלו אלא בשלשה טפחים כמו שביארנו למעלה ומ״מ אפשר לדקדק ממה שאמר ר׳ יוסי לחבריו ומה שהשיבוהו שאף בהיזק גירי כל שאף חברו מזיקו באותו ענין בעצמו אע״פ שאין ההיזק גדול כל כך כהזקו של אחר על המזיק להרחיק את עצמו וכבר בארנו זה למעלה:
זהו ביאור המשנה עם מה שהרחבנו את הדרך בה יותר למעלה ולא נתחדש עליה בגמ׳ דבר:
מרחיקים את המשרה מן הירק כו׳. לא נתפרש במתניתין שיעור הרחקתו. ואפשר דהרחקת משרה וכרישין ובצלים שלשה טפחים כשיעור אמת המים ונברכת הכובסים. אבל בתוספתא נראה דהרחקת דבורים חמשים אמה ושמא גם משרה וכרישין הרחקת חמשים אמה כיון דערבינהו ותנינהו דריחן הולך למרחוק ומפסידים אפילו עד חמשים אמה. וגם כן נראה מדברי הרי״ף ז״ל דהרחקתם לרבנן הויא טפי משלשה טפחים וכמו שכתבתי למעלה שהוא ז״ל כתב דאף על גב דרבי יוסי פליג במשרה מכל מקום צריך הוא להרחיק כדי שלא יזיק ולא ליהוו גיריה דידיה ונראה דהרחקה דקאמר היינו שלשה טפחים דומיא דנברכת הכובסים ואם כן לרבנן צריך טפי והשתא אם כן דלא פריש שיעורא במתניתין דאהנך דלעיל מינה קאי דשיעור הרחקתן חמשים אמה כגון גורן ונבלות ובורסי וסתם כאן לומר דשיעורן כשיעורא דלעיל ומדעריב נמי משרה בהדי דבורים משמע דחד שיעורא אית להו. הרשב״א ז״ל.
א משנה מרחיקין את הנבלות ואת הקברות ואת הבורסקי (מקום עיבוד עורות) מן העיר חמשים אמה. אין עושין בורסקי אלא למזרח העיר לפי שכרגיל נושבת רוח ממערב, והיא מרחיקה מן העיר את הריחות הרעים. ר׳ עקיבא אומר: לכל רוח (צד) הוא עושה את הבורסקי, חוץ ממערבה שמשם בוודאי באה רוח ומביאה את הריחות לעיר, ומרחיק חמשים אמה. ומרחיקין את המשרה הבריכה שבה שורים את הפשתן מן הירק, לפי שמים אלה מזיקים לירקות. וכן מרחיקים את הכרישין מן הבצלים, ואת החרדל מן הדבורים, ור׳ יוסי מתיר בחרדל.
MISHNA: One must distance animal carcasses, and graves, and a tannery [haburseki], a place where hides are processed, fifty cubits from the city. One may establish a tannery only on the east side of the city, because winds usually blow from the west and the foul smells would therefore be blown away from the residential area. Rabbi Akiva says: One may establish a tannery on any side of a city except for the west, as the winds blowing from that direction will bring the odors into the city, and one must distance it fifty cubits from the city. One must distance from vegetables water in which flax is steeped, because this water ruins them; and likewise one must distance leeks from onions, and mustard from bees. And Rabbi Yosei permits one not to do so in the case of mustard.
הכל
(3) גמ׳ גְּמָרָא : אִיבַּעְיָא לְהוּ ר׳ רַבִּי עֲקִיבָא הֵיכִי קָאָמַר לְכׇל רוּחַ הוּא עוֹשֶׂה וְסוֹמֵךְ חוּץ מִמַּעֲרָבָהּ דְּמַרְחִיק נ׳ חֲמִשִּׁים אַמָּה וְעוֹשֶׂה אוֹ דִּלְמָא לְכׇל רוּחַ הוּא עוֹשֶׂה וּמַרְחִיק חֲמִשִּׁים אַמָּה חוּץ מִמַּעֲרָבָהּ דְּאֵינוֹ עוֹשֶׂה כְּלָל.
GEMARA: A dilemma was raised before the Sages: With regard to what case is Rabbi Akiva speaking? Did he mean that one may establish a tannery on any side of a city, and one may even place the tannery close to the city, except for the west side, where one must establish it at a distance of fifty cubits? Or perhaps he meant that one may establish a tannery on any side and distance it fifty cubits, except for the west side, where one may not establish a tannery at all.
ב גמרא בפירוש משנתנו איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים]: ר׳ עקיבא שאמר בסוף דבריו ״ומרחיק חמשים אמה״, היכי קאמר [כיצד אמר]? האם כוונת הדברים היתה: לכל רוח הוא עושה בורסקי ואף סומך את הבורסקי שעושה לעיר, חוץ ממערבה שמרחיק חמשים אמה ועושה. או דלמא [שמא] כך אמר: לכל רוח הוא עושה ומרחיק חמשים אמה, חוץ ממערבה שאינו עושה כלל?
GEMARA: A dilemma was raised before the Sages: With regard to what case is Rabbi Akiva speaking? Did he mean that one may establish a tannery on any side of a city, and one may even place the tannery close to the city, except for the west side, where one must establish it at a distance of fifty cubits? Or perhaps he meant that one may establish a tannery on any side and distance it fifty cubits, except for the west side, where one may not establish a tannery at all.
הכל
(4) ת״ש תָּא שְׁמַע דְּתַנְיָא ר״ע רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר לְכׇל רוּחַ הוּא עוֹשֶׂה וּמַרְחִיק חֲמִשִּׁים אַמָּה חוּץ מִמַּעֲרָבָהּ דְּאֵינוֹ עוֹשֶׂה כׇּל עִיקָּר מִפְּנֵי שֶׁהִיא תְּדִירָא.
The Gemara cites a proof: Come and hear, as it is taught in a baraita: Rabbi Akiva says that one may establish a tannery on any side of the city and distance it fifty cubits, except for the west side, where one may not establish a tannery at all, because the western wind is frequent.
ומביאים ראיה, תא שמע [בוא ושמע]: דתניא [שכן שנינו בברייתא], ר׳ עקיבא אומר: לכל רוח הוא עושה ומרחיק חמשים אמה, חוץ ממערבה שאינו עושה כל עיקר, מפני שהרוח הזאת היא תדירא [מצויה] יותר.
The Gemara cites a proof: Come and hear, as it is taught in a baraita: Rabbi Akiva says that one may establish a tannery on any side of the city and distance it fifty cubits, except for the west side, where one may not establish a tannery at all, because the western wind is frequent.
הכל
(5) א״ל אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן מַאי תְּדִירָא אִילֵּימָא תְּדִירָא בְּרוּחוֹת וְהָא אָמַר רַב חָנָן בַּר אַבָּא אָמַר רַב ד׳ אַרְבַּע רוּחוֹת מְנַשְּׁבוֹת בְּכׇל יוֹם וְרוּחַ צְפוֹנִית עִם כּוּלָּן שֶׁאִילְמָלֵא כֵּן אֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּים אֲפִילּוּ שָׁעָה אַחַת וְרוּחַ דְּרוֹמִית קָשָׁה מִכּוּלָּן וְאִילְמָלֵא בֶּן נֵץ שֶׁמַּעֲמִידָהּ מַחְרֶבֶת אֶת הָעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר {איוב ל״ט:כ״ו} הֲמִבִּינָתְךָ יַאֲבֶר נֵץ יִפְרוֹשׂ כְּנָפָיו לְתֵימָן.
§ With regard to the last statement of the baraita, Rava said to Rav Naḥman: What does frequent mean in this context? If we say it means frequent among the winds, i.e., this wind blows all the time, that is difficult. But doesn’t Rav Ḥanan bar Abba say that Rav says: Four winds blow every day from different directions, and the northern wind blows with each of the other three; as, if this were not so, i.e., if it did not blow, the world would not exist for even one hour, as the northern wind is pleasant and tempers the bitter effects of the other winds. And the southern wind is harsher than all of them, and were it not for the angel named Ben Netz, who stops it from blowing even harder, it would destroy the entire world, as it is stated: “Does the hawk [netz] soar by your wisdom, and stretch her wings toward the south?” (Job 39:26). This indicates that the northern wind is the most constant, not the western wind.
[ערוך ע׳ כנור] [ד׳ רוחות מנשבות בכל יום ורוח צפונית וכו׳]: בר׳יש ג׳מרא דברכות (ג:) כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד, כיון שהגיע חצות לילה רוח צפונית מנשבת בו, שבאותו לילה שיצאו ישראל ממצרים נשבה רוח צפונית בחצי הלילה, וכך מנהגה לנשב [כ״י במקומו: לפיכך היא מנשבת] בכל חצי הלילה, ותנא בר׳יש ג׳מרא דפרק הערל (יבמות עב.) כל אותן מ׳ שנה שהיו ישראל במדבר לא היה יום שלא נשבה בו רוח צפונית בחצי הלילה, איכא דאמרי שהקב״ה מטייל בגן עדן עד חצי הלילהא ואחר חצי הלילה הולך לו ורוח צפונית מנשבת מיד בכל העולם, איכא דאמרי בכל לילה מחצות [בכ״י: מחצי הלילה] ועד שחרית מנשבת רוח צפונית, לפי שד׳ רוחות מנשבות בכל יום, ורוח מערבית מתחלת הלילה ועד חציה, ורוח צפונית מחצות לילה ועד שחרית, ורוח מזרחית מתחלת היום ועד חציו, רוח דרומית מחצי היום ועד ערבית, כדאמרינן בפ׳ לא יחפור (-כאן) אמר רב חנן בר אבא ד׳ רוחות מנשבות בכל יום [וכו׳], והיה לדוד חלון פתוח מרוח צפונית על מטתו וכיון שמגיע חצי הלילה היה מנשב מצפון הרוח בשערות הכנור ומנגן מאליו. [בכ״י ממשיך: איכא דאמרי שהק[ב״ה] מטייל בגן עדן עד חצי הלילה לאחר חצות הולך לו ורוח צפונית מנשבת מיד].
א. הערה מחכ״א : עיין בזוה״ק קצ״ו ב׳, דמשמע איפכא.
ערך נץ
נץ – א(גיטין לא: בבא בתרא כה.) ואלמלא בן נץ מעמידה מחריב כל העולם שנאמר המבינתך יאבר נץ יפרש כנפיו לתימן פירוש שמעמידה לאותו רוח.
א. [זאנגע. אודער פויגל.]
תדירא ברוחות – אותו צד תדיר ברוח שרוח מערבית מנשבת תדיר משאר רוחות.
רוח צפונית מנשבת עם כל אחת – מהרוחות לפי שהיא רכה ומתוקה וצלולה כדאמר ביבמות (דף עב.) וממתקתן.
בן נץ – מלאך העשוי בדמות נץ.
מעמידה – בכנפיו.
ד׳ רוחות מנשבות כו׳. מפרש רש״י בפ״ק דברכות דו׳ שעות הראשונות בכל יום מנשבת רוח מזרחית מהילוך חמה ו׳ אחרונות רוח דרומית ובתחלת הלילה רוח מערבית ובחצות הלילה רוח צפונית עכ״ל וסימנך לרוח היום כי הרוח הולך ע״פ מהלך השמש והוא שרוח דרומית קשה מכלם שהוא תחילת ירידת השמש ורוח צפונית יפה מכלם כי היא תחלת עליית השמש וכמ״ש אידלי יומא אידלי קצירא ואמרינן בפ׳ הערל ביומא דשותא שהוא רוח דרומית כפרש״י שם לא מהלינן ביה ולא מלו ישראל במדבר מפני שלא נשבה רוח צפונית והדבר תולה בגלגל חמה כמו שאמרו בנדרים פ״ק חירגא דיומא מסי ופי׳ הרא״ש שם שהוא בשביל האבן שהיתה לאברהם אבינו ותלאה בגלגל חמה כמ״ש בזה בפ״ק ע״ש:
ג על הסבר זה שבברייתא אמר ליה [לו] רבא לרב נחמן: מאי [מה פירוש] תדירא? אילימא [אם תאמר] שהיא תדירא ברוחות, שהרוח הזו נושבת תמיד, והא [והרי] אמר רב חנן בר אבא אמר רב: ארבע רוחות מנשבות בכל יום מכל הצדדים ורוח צפונית מנשבת עם כולן, שאילמלא כן שאם לא היתה מנשבת — אין העולם מתקיים אפילו שעה אחת, לפי שהיא רוח נוחה, המשככת את השפעתן החריפה של רוחות אחרות. ורוח דרומית היא הקשה מכולן, ואילמלא בן נץ (מלאך שנקרא כך) שמעמידה, שלא תהיה חזקה מדי — הריהי מחרבת את העולם, שנאמר: ״המבינתך יאבר נץ יפרש כנפו לתימן״ (איוב לט, כו), ונמצא שהרוח הצפונית היא התדירה ברוחות, ולא המערבית!
§ With regard to the last statement of the baraita, Rava said to Rav Naḥman: What does frequent mean in this context? If we say it means frequent among the winds, i.e., this wind blows all the time, that is difficult. But doesn’t Rav Ḥanan bar Abba say that Rav says: Four winds blow every day from different directions, and the northern wind blows with each of the other three; as, if this were not so, i.e., if it did not blow, the world would not exist for even one hour, as the northern wind is pleasant and tempers the bitter effects of the other winds. And the southern wind is harsher than all of them, and were it not for the angel named Ben Netz, who stops it from blowing even harder, it would destroy the entire world, as it is stated: “Does the hawk [netz] soar by your wisdom, and stretch her wings toward the south?” (Job 39:26). This indicates that the northern wind is the most constant, not the western wind.
הכל
(6) אֶלָּא מַאי תְּדִירָא תְּדִירָא בִּשְׁכִינָה דאריב״ל דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בּוֹאוּ וְנַחֲזִיק טוֹבָה לַאֲבוֹתֵינוּ שֶׁהוֹדִיעוּ מְקוֹם תְּפִלָּה דִּכְתִיב {נחמיה ט׳:ו׳} וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים.
Rather, what is the meaning of frequent? It means frequent with the Divine Presence, i.e., the Divine Presence is found on the western side, and therefore it is inappropriate to set up a tannery there with its foul odors. As Rabbi Yehoshua ben Levi says: Come and let us be grateful to our ancestors who revealed to us the place of prayer, as it is written: “And the hosts of heaven bow down to You” (Nehemiah 9:6). Since the celestial bodies move from east to west, they bow in that direction, which indicates that the Divine Presence is in the west.
בתפלה – שהשכינ׳ במערב ומש״ה צריך להרחיק משם:
לך משתחוים – [צבא] השמים היינו השמש והירח כשיוצאים במזרח לך משתחוים למערב ושם צריך להחזיר בשעת תפלה:
ואימא – שהשכינה במזרח ודקאמר לך משתחוים עושים כעבד שנוטל פרס מרבו ומשתחוה וחוזר לאחוריו. כך בשעה שיוצאין ממזרח חוזרין פניהם לשכינה במזרח ומשתחוים ושוב יוצאין וזורחין. קשיא: לבדך משליחותך ומשנה מבשר ודם:
תדירא בשכינה – במערב היא שוכנת.
לאבותינו – אנשי כנה״ג שאמרו מקרא זה בספר עזרא.
וצבא השמים – השמש והירח העומדים במזרח.
לך משתחוים – למערב.
וצבא השמים לך משתחוים – וא״ת בלילה נמי במזרח משתחוים וי״ל דאין לנו ללמוד אלא ממה שאנו רואין וא״ת ואמאי לא נדע מקום תפלה מבית המקדש שהיתה שם שכינה במערב וי״ל דמשם אין ללמוד דאע״ג דשכינה בכל מקום אי אפשר להשים ארון וכפורת אלא בצד אחד וריצב״א אומר דמשם אין ללמוד דשכינה במערב דנהי דבית קדשי הקדשים היה במערב המקדש מ״מ הארון שהשכינה שם כדכתיב (שמות כה) ונועדתי לך שם היה במזרח בית קדשי הקדשים.
דאמר רבי יהושע בן לוי בואו ונחזיק טובה לאבותינו כו׳. שנאמר וצבא השמים לך משתחוים. כלומר שהם נכפפים ויורדים בכל יום למערב זו היא השתחוייתן למקום מכלל שהשכינה במערב. ואתקיף לה רב אחא בר יעקב ואימא כעבד שנוטל פרס מרבו והולך לו כלומר לעולם אימא לך שכינה במזרח וזה שיורדים בכל יום במערב לאו לאקבולי פני שכינה הוא אלא כמי שנוטל פרס מרבו והולך לו לאחוריו כך הכוכבים והמזלות נטלו פרס מהשכינה במזרח וחוזרים והולכים להם לאחוריהם לרוח מערבית שנראה כמו השתחויה כיון שלאחוריהם הם מהלכים נמצאת השתתוייתן כלפי מזרח היא ולאו כלפי מערב קשיא. הר״י ן׳ מיגש ז״ל.
בד״ה וצבא השמים כו׳ וי״ל דמשם אין ללמוד דאע״ג דשכינה בכ״מ א״א כו׳ אלא בצד אחד כו׳ עכ״ל פי׳ ומ״ל למערב ומ״ל לצד אחר וקשה דא״כ מצבא השמים נמי ליכא למילף מידי דאימא דהשכינה היא בכ״מ וא״א להשיב מהלך צבא השמים והשתחויות אלא לצד אחד ומ״ל לצד מערב ומ״ל לצד אחר ויש ליישב ודו״ק:
שהודיעו לנו מקום תפלה דכתיב וצבא וגו׳. לפי הנראה כמו שאנו רואים כי מהלך החמה ושאר הגלגלים ממזרח למערב והוא ע״י גלגל המקיף אין כאן השתחויה דרך מערב דעיקר מהלכם הוא ממערב למזרח כמ״ש התוכניים וע״כ אמר נחזיק טובה כו׳ שאמרו כי כן הוא מהלכה הנראה לנו ממזרח למערב דרך השתחויה הוא ולהודיע לנו מקום תפלה שהשכינה במערב אבל עיקר מהלכם של ז׳ כוכבי לכת שאינו נראה לנו אינו כך אלא ממערב למזרח אלא גלגל המקיף הוא מוליך אותם בכל יום ממזרח למערב שהוא מהלכם הנראה לנו כדי שיהיו משתחוים בכל יום למערב כי שם היא השכינה וענין דרך השתחויה ממזרח למערב משעה שפנה הגלגל למערב וחמה הולכת ויורדת למטה הוא ממש כעבד המקבל פני רבו דביותר שהוא מתקרב לרבו משתחוה ומוריד פניו למטה והמקשה דפריך דלמא כעבד שנוטל פרס כו׳ אע״פ שהחמה ממזרח למערב הולכת ועולה כן הוא גם דרך המשתחוה וחוזר לאחוריו ביותר שהוא מתרחק מרבו הוא מרים ראשו ועוד נראה לפ׳ ע״פ מה שאמרו במדרש עושה שלום במרומיו שהמזלות כ״א סובר אני עולה ראשון לפי שאינו רואה מה שלפניו כו׳ דהשתא שפיר קאמר דמהלכם הנראה לעינינו ממזרח למערב ע״י גלגל המקיף הוא הולך לאחוריו כעבד הנוטל פרס כו׳ אבל עיקר מהלכם לפניו ממערב למזרח ואפשר שמשתחוים ממש ממערב למזרח ודו״ק:
אלא מאי [מה פירוש] תדירא — תדירא בשכינה, שבצד הזה מצויה השכינה, ואין ראוי לעשות מקום שריחו רע לצד חשוב זה. שאמר ר׳ יהושע בן לוי: בואו ונחזיק טובה לאבותינו שהודיעו לנו מקום תפלה, דכתיב [שנאמר]: ״וצבא השמים לך משתחוים״ (נחמיה ט, ו), וכיון שצבא השמים פונים ממזרח למערב הריהם משתחווים לצד זה, ומשמע ששכינה במערב.
Rather, what is the meaning of frequent? It means frequent with the Divine Presence, i.e., the Divine Presence is found on the western side, and therefore it is inappropriate to set up a tannery there with its foul odors. As Rabbi Yehoshua ben Levi says: Come and let us be grateful to our ancestors who revealed to us the place of prayer, as it is written: “And the hosts of heaven bow down to You” (Nehemiah 9:6). Since the celestial bodies move from east to west, they bow in that direction, which indicates that the Divine Presence is in the west.
הכל
(7) מַתְקֵיף לַהּ רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב וְדִלְמָא כְּעֶבֶד שֶׁנּוֹטֵל פְּרָס מֵרַבּוֹ וְחוֹזֵר לַאֲחוֹרָיו וּמִשְׁתַּחֲוֶה קַשְׁיָא.
Rav Aḥa bar Ya’akov objects to this: But perhaps the celestial bodies are like a servant who receives a gift from his master and walks backward while bowing. If so, the Divine Presence is in the east and the celestial bodies are moving backward. The Gemara comments: Indeed, this is difficult, i.e., the verse does not provide a definitive proof.
ערך פרס
פרס – א(בריש אבות) אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס. (ברכות לד.) אמצעיות דומה לעבד שמבקש פרס מרבו (בבא בתרא כה.) ואימא כעבד שנוטל פרס מרבו וחוזר לאחריו פי׳ מתנה ותהי מואב לדוד עבדים נושאי מנחה תרגום נטלי פרס (א״ב ערך זה שייך לענין הראשון כי העבדים מדי שבוע היו מקבלים חלק המזון והטרף אבל טעם נטלי פרס פי׳ בל״י מס שנותנת מדינה לשלטון).
א. [לאהן.]
ודלמא – הם למזרח משתחוים וכי תימא אין דרך להשתחוות סמוך לרב הם עושין כעבד שנטל פרס מרבו וחוזר לאחוריו ומשתחוה כשהוא הולך לאחוריו משנטל פרס מתרחק תמיד בהשתחויה.
פרס – מתן.
ואתקיף לה רב אחא בר יעקב ואימא כעבד שנוטל פרס מרבו והולך לו. כלומר לעולם אימא לך שכינה במזרח, וזה שיורדין בכל יום למערב לאו לאקבולי פני שכינה הוא אלא כמי שנוטל פרס מרבו והולך לו לאחוריו, כך הכוכבים והמזלות נטלו פרס מהשכינה במזרח וחוזרין והולכין להם לאחוריהן לרוח מערבית, וזה שנכפפין לרוח מערבית שנראה כמו השתחויה, כיון שלאחוריהן הן מהלכין נמצאת השתחויתן כלפי מזרח היא ולאו כלפי מערב, קשיא:
מתקיף לה [מקשה על כך] רב אחא בר יעקב: מה הראיה מכאן? ודלמא [ושמא] המזלות הם כעבד שנוטל פרס (מתנה) מרבו, וחוזר לאחוריו ומשתחוה! ונאמר איפוא שהשכינה היא במזרח, והם כהולכים אחורנית! ואומרים: אכן קשיא [קשה הדבר], לפי שאין זו ראיה גמורה.
Rav Aḥa bar Ya’akov objects to this: But perhaps the celestial bodies are like a servant who receives a gift from his master and walks backward while bowing. If so, the Divine Presence is in the east and the celestial bodies are moving backward. The Gemara comments: Indeed, this is difficult, i.e., the verse does not provide a definitive proof.
הכל
(8) וְרַבִּי אוֹשַׁעְיָא סָבַר שְׁכִינָה בְּכׇל מָקוֹם דְּאָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא מַאי דִּכְתִיב {נחמיה ט׳:ו׳} אַתָּה הוּא ה׳ לְבַדֶּךָ אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְגוֹ׳ שְׁלוּחֶיךָ לֹא כִּשְׁלוּחֵי בָּשָׂר וָדָם שְׁלוּחֵי בָּשָׂר וָדָם מִמָּקוֹם שֶׁמִּשְׁתַּלְּחִים לְשָׁם מַחֲזִירִים שְׁלִיחוּתָן אֲבָל שְׁלוּחֶיךָ לְמָקוֹם שֶׁמִּשְׁתַּלְּחִין מִשָּׁם מַחְזִירִין שְׁלִיחוּתָן שֶׁנֶּאֱמַר {איוב ל״ח:ל״ה} הַתְשַׁלַּח בְּרָקִים וְיֵלֵכוּ וְיֹאמְרוּ לְךָ הִנֵּנוּ יָבוֹאוּ וְיֹאמְרוּ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא וְיֵלֵכוּ וְיֹאמְרוּ מְלַמֵּד שֶׁהַשְּׁכִינָה בְּכׇל מָקוֹם.
The Gemara comments: And Rabbi Oshaya holds that the Divine Presence is found in every place, as Rabbi Oshaya says: What is the meaning of that which is written: “You are the Lord, even You alone, You have made heaven…You preserve them all alive and the hosts of heaven bow down to You” (Nehemiah 9:6)? This indicates that Your messengers are not like the messengers of flesh and blood. The messengers of flesh and blood return to the place from where they were sent to report on their mission. But Your messengers return and report on their mission from the very same place to which they are sent, as it is stated “Can you send forth lightnings, that they may go out and say to you: Here we are?” (Job 38:35). The verse does not state: They will come and say, i.e., they do not return to their point of departure, but: “They may go out and say,” which teaches that the Divine Presence is found in every place.
אתה הוא ה׳ לבדך – בתר וצבא השמים כתיב ועל עסקי שליחות צבא השמים הוא משבח ואומר אתה הוא לבדך במדה זו.
לשם מחזירין שליחותן – כשבאין לומר עשינו שליחותך צריכין לשוב אל מקום שהשולחם עומד שם.
למקום שמשתלחין – פי׳ באותו מקום שנשתלחו שם אף שם השכינה מצויה ואומרים לו עשינו שליחותך.
מ״ד אתה הוא ה׳ לבדך כו׳. פרש״י בתריה וצבא השמים כו׳ ועל עסקי שליחות צבא השמים כו׳ ע״ש והוא דחוק דלא הוזכר בהאי קרא שליחות אלא בקרא דמייתי התשלח ברקים וגו׳ ונראה לפרש דה״ק דר״א סבר שכינה בכ״מ וצבא השמים לך משתחוים דכתיב בהאי קרא לאו דוקא לפי הנראה לנו שהגלגל הולך ממזרח למערב כדקאמר לעיל אלא גם הגלגלים ההולכים ממערב למזרח והנוטים לצד אחר כולם לך משתחוים דשכינה בכ״מ ובכל צד איכא והיינו דכתיב בתחלת הקרא אתה הוא ה׳ לבדך במדה זו דכל הארץ מקום כבודו והשכינה בכ״מ ואהא מייתי נמי קרא דהתשלח ברקים וילכו וגו׳ דלענין שליחות של מקום נמי כן הוא ודו״ק:
ומעירים: ור׳ אושעיא סבר [סבור] שהשכינה מצויה בכל מקום, שאמר ר׳ אושעיא, מאי דכתיב [מהו שנאמר]: ״אתה הוא ה׳ לבדך אתה עשית את השמים... ואתה מחיה את כולם וצבא השמים לך משתחווים ״וגו׳ (נחמיה ט, ו)? — לומר: שלוחיך לא כשלוחי בשר ודם; שלוחי בשר ודם, ממקום שמשתלחים — לשם בסוף הם שבים לשולחם ומחזירים שליחותן להודיע מה עשו. אבל שלוחיך, למקום שמשתלחין — משם מאותו מקום שמגיעים אליו מחזירין שליחותן, שנאמר: ״התשלח ברקים וילכו ויאמרו לך הננו״ (איוב לח, לה), ״יבואו ויאמרו״ לא נאמר, שאין הם חוזרים למקומם, אלא ״וילכו ויאמרו״, מלמד שהשכינה בכל מקום.
The Gemara comments: And Rabbi Oshaya holds that the Divine Presence is found in every place, as Rabbi Oshaya says: What is the meaning of that which is written: “You are the Lord, even You alone, You have made heaven…You preserve them all alive and the hosts of heaven bow down to You” (Nehemiah 9:6)? This indicates that Your messengers are not like the messengers of flesh and blood. The messengers of flesh and blood return to the place from where they were sent to report on their mission. But Your messengers return and report on their mission from the very same place to which they are sent, as it is stated “Can you send forth lightnings, that they may go out and say to you: Here we are?” (Job 38:35). The verse does not state: They will come and say, i.e., they do not return to their point of departure, but: “They may go out and say,” which teaches that the Divine Presence is found in every place.
הכל
(9) וְאַף רַבִּי יִשְׁמָעֵאל סָבַר שְׁכִינָה בְּכׇל מָקוֹם דְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל מִנַּיִן שֶׁשְּׁכִינָה בְּכׇל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר {זכריה ב׳:ז׳} הִנֵּה הַמַּלְאָךְ הַדּוֹבֵר בִּי יוֹצֵא וּמַלְאָךְ אַחֵר יוֹצֵא לִקְרָאתוֹ אַחֲרָיו לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא לִקְרָאתוֹ מְלַמֵּד שֶׁשְּׁכִינָה בְּכׇל מָקוֹם.
The Gemara comments: And Rabbi Yishmael, too, holds that the Divine Presence is in every place, as one of the Sages of the school of Rabbi Yishmael taught: From where is it derived that the Divine Presence is in every place? As it is stated: “And behold the angel who spoke with me went forth, and another angel went out to meet him” (Zechariah 2:7). Although both angels were coming from the Divine Presence, the verse does not state: After him, but: “To meet him,” which teaches that the Divine Presence is in every place, and therefore the angels depart for their missions from every place.
והנה המלאך הדובר בי יוצא – בנבואת זכריה למוד את ירושלים כמה ארכה וגו׳ ומלאך אחר יוצא לסתור שליחותו של ראשון שחזר בו המקום ולא יתן בה מדה ואומר פרזות תשב ירושלים והרי שניהם מאת השכינה באים ואחריו לא נאמר אלא לקראתו זה בא מכאן וזה בא מכאן.
ומעירים: ואף ר׳ ישמעאל סבר [סבור] שהשכינה מצויה בכל מקום, דתנא דבי [ששנה החכם מבית מדרשו] של ר׳ ישמעאל: מנין ששכינה בכל מקום? — שנאמר: ״והנה המלאך הדבר בי יצא ומלאך אחר יצא לקראתו״ (זכריה ב, ז), ״אחריו״ לא נאמר, אלא ״לקראתו״, מלמד ששכינה בכל מקום, ולפיכך יוצאים המלאכים לשליחותם מכל מקום.
The Gemara comments: And Rabbi Yishmael, too, holds that the Divine Presence is in every place, as one of the Sages of the school of Rabbi Yishmael taught: From where is it derived that the Divine Presence is in every place? As it is stated: “And behold the angel who spoke with me went forth, and another angel went out to meet him” (Zechariah 2:7). Although both angels were coming from the Divine Presence, the verse does not state: After him, but: “To meet him,” which teaches that the Divine Presence is in every place, and therefore the angels depart for their missions from every place.
הכל
(10) וְאַף רַב שֵׁשֶׁת סָבַר שְׁכִינָה בְּכׇל מָקוֹם דא״ל דַּאֲמַר לֵיהּ רַב שֵׁשֶׁת לְשַׁמָּעֵיהּ לְכׇל רוּחָתָא אוֹקְמַן לְבַר מִמִּזְרָח וְלָאו מִשּׁוּם דְּלֵית בֵּיהּ שְׁכִינָה אֶלָּא דמִשּׁוּם דְּמוֹרוּ בֵּהּ מִינֵי.
And Rav Sheshet, too, holds that the Divine Presence is in every place, as Rav Sheshet said to his servant: Set me facing any direction to pray except for the east. Rav Sheshet, who was blind, required the assistance of his aide to prepare for prayer. He explained to his servant: And the reason I do not wish to face east is not because it does not contain the Divine Presence, but because the heretics instruct people to pray in that direction.
רב ששת – מאור עינים הוה.
לכל רוחתא אוקמן – העמידני להתפלל.
דמורו בה מיני – תלמידי עובדי ע״ז מורים הוראה להתפלל במזרח.
לכל רוחתא אוקמן – כל הני אמוראי לית להו הא דתניא בברכות (דף ל.) שחייב אדם להתפלל נגד ירושלים משום דכתיב והתפללו אליך דרך ארצם אלא סברי כר׳ ישמעאל דאמר בכ״מ שכינה ומאן דאמר שכינה במערב סבר כר״ע דאמר מפני שהיא תדירה ור׳ חנינא דשמעתין דאמר כגון אתון דיתבון לצפונא דארעא דישראל אדרימו סבר לה כברייתא דברכות.
ואף רב ששת סבר [סבור] שהשכינה מצויה בכל מקום, שאמר ליה [לו] רב ששת לשמעיה [לשמשו]: לכל רוחתא אוקמן [רוח, צד, העמד אותי להתפלל] שלפי שהיה עיוור היה נזקק לשמש שיעמיד אותו, לבר [חוץ] מצד מזרח, שאל תעמיד אותי לשם, והסביר לו: ולאו [ולא] משום דלית ביה [שאין בו] שכינה, אלא משום דמורו [שמורים] בה מיני [המינים] שהם פונים בתפילתם למזרח, ולכן הוא רצה להימנע מלעשות כמותם.
And Rav Sheshet, too, holds that the Divine Presence is in every place, as Rav Sheshet said to his servant: Set me facing any direction to pray except for the east. Rav Sheshet, who was blind, required the assistance of his aide to prepare for prayer. He explained to his servant: And the reason I do not wish to face east is not because it does not contain the Divine Presence, but because the heretics instruct people to pray in that direction.
הכל
(11) וְרַבִּי אֲבָהוּ אָמַר שְׁכִינָה בַּמַּעֲרָב דא״ר דְּאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ מַאי אוֹרְיָה אֲוִיר יָהּ.
But Rabbi Abbahu says: The Divine Presence is in the west, as Rabbi Abbahu says: What is the meaning of oriyya, which is a name for the west? It means the air of God [avir Yah], i.e., this is the place of the Divine Presence.
[תוס׳] אוריהא לשון שפירש הקונטרס דאוריה מערב נראה לר״ת ולר״ח עיקרב.
[שטמ״ק הנר] ר״ח ז״ל: ור׳ אבהו אמ׳ר שכינה במערב, דאמ׳ר ר׳ אבהו אורית אויר יה. פיר׳ בלשון פרס שם המערב אורית.ג
[ערוך ע׳ אוריא] מאי אוריא אויריה, בפ׳ לא יחפור (בגמ׳ דהנבלות) שהדי באוריא כו׳ פי׳ בל״פ (=בלשון פרסי) שם המערב אוריא.
[ר״ח קידושין יב, א] אמרו ליה רבנן לרב חסדא הא איכא שהדי באורית. פיר׳וש הא איכא שהדי במערב.
[ערוך ע׳ אסתנא] לארבע רוחות יש להן שמות, רוח מזרחית – שותא, רוח מערבית – אוריא, רוח צפונית – אסתנא, רוח דרומית – שדיא [בכ״י: שריא].ד
[תוספות ישנים כתוב יד] מאי אורייא. פ״ה אני שמעתי שכן [קורין] למערב בלשון פרס. ולי נראה שכן קורין למזרח בלשון לע״ז אוריאנט אויר יה שהשכינה במערבו ופניו למזרח – המזרח אוירו ע״כ ל״ה (-עד כאן לשון הקונטרס). ור״ת תפס לשון ראשון, דזהו מערב כדאמרינן בקידושין והא איכא סהדי באידית. ור״ת גריס באודיתא פי׳ בארץ ישראל שהיא במערב, שלעולם קורין בני ארץ ישראל בני מערב. וכן פי׳ בערוך ד׳ רוחות נקראו בשמות מזרחית – שריא, דרומית – שותא, מערבית – אוריא, צפונית – איצתנא. במה עידיה בצד איסתן ותיאסר כדמתר׳גם ומצאון זהב אתה: מדאיסתנא דהכא פוק.
[ר״ח כת״י הגניזה] [ורבי הו]שעיא ורי ישמע׳אל סברי שכינה בכל מקום שנ׳אמר והנה המלאך הדובר [בי ב]א ומלאך אחר יוצא לקראתו (זכריה ב ז) אחריו לא נאמר, אלא לקראתו, מלמד שהשכינה בכל מקום. ורב ששת נמי סבר שכינה בכל מקום, דהוה אמר לשמעיה בכל דוכתא אוקמן לצלויי בר ממזרח, משום דמודו ביה מינא.ה
א. רש״י: אני שמעתי כך קורין למערב בלשון פרסי, ולי נראה שכך קורין למזרח בלשון לעז, והיינו דקאמר ״אויר יה״, שהשכינה במערב ופניו למזרח, נמצא המזרח אוירו.
ב. וע״ע תוס׳ גיטין לא, ב ד״ה שדיא, רש״י כאן.
ג. אבל גירסת רבינו ורש״ג בשטמ״ק הנר אורית ודלא כגי׳ התוס׳ אוריה.
ד. הובא בתוס׳ גיטין לא, ב ד״ה שדיא.
ה. עי׳ משיב דבר ח״א סי׳ י.
ערך אוריא
אוריא – אמאי אוריא אויר יה (בבא בתרא כה.) שהרי באוריא פירוש בלשון פרסי שם המערב אוריא.
א. [מערב זייט.]
אוריה – אני שמעתי כך קורין למערב בלשון פרסי. ול״נ שכך קורין למזרח בלשון לעז והיינו דקאמר אויר יה שהשכינה במערב ופניו למזרח נמצא המזרח אוירו.
ור׳ אבהו אמר: שכינה במערב, שאמר ר׳ אבהו: מאי [מה] פירוש ״אוריה״ (שהוא שם כינוי לצד מערב)? אויר יה, כלומר, שם הוא מקום השכינה.
But Rabbi Abbahu says: The Divine Presence is in the west, as Rabbi Abbahu says: What is the meaning of oriyya, which is a name for the west? It means the air of God [avir Yah], i.e., this is the place of the Divine Presence.
הכל
(12) אָמַר רַב יְהוּדָה מַאי דִּכְתִיב {דברים ל״ב:ב׳} יַעֲרוֹף כַּמָּטָר לִקְחִי זוֹ רוּחַ מַעֲרָבִית שֶׁבָּאָה מֵעׇרְפּוֹ שֶׁל עוֹלָם.
The Gemara cites a statement connected to the four winds. Rav Yehuda said: What is the meaning of that which is written: “My doctrine shall drop as the rain, my speech shall distill as the dew; as the small rain upon the tender growth, and as the showers upon the herb” (Deuteronomy 32:2)? “My doctrine shall drop [ya’arof] as the rain”; this is the western wind, which comes from the back of [me’orpo] the world, as the west is also referred to as the back.
[ערוך ע׳ ערף] בפ׳ לא יחפור בגמ׳: יערף כמטר לקחי (דברים לב ב) זה רוח מערבית שבאה מעורפו של עולם, פי׳ רבינו גרשם ז״ל: יערף כמטר לקחי, זה העוסק בתורה לשמה ומרכין אזנו לשמוע לקחי [כ״י: לקח], עושה טובה [בכ״י נוסף: לעולם] כמטר הזה שבא מרוח מערבי, שהיא באה מערפו של עולם וברוח [בכ״י: דברוח] מערבי ערפו של שכינה, דכתיב (תהלים פט יג) צפון וימין אתה בראתם, דמשמע דימינו של שכינה בדרום ושמאלו בצפון ופניו במזרח וערפו במערב, אלמא דשכינה במערב. תזל כטל אמרתי, היינו מי שמזלזל בתורה שעוסק בה שלא לשמה מביא רעה לעולם, כרוח צפונית שמנשבת ומביאה רעה לעולם עד שמזלת הזהב שנותנים בני אדם כספם וזהבם בזול לקנות התבואה. כשעירים עלי דשא, זה העוסק בתורה שלא לשמה כשעיר, כשד. וכל העוסק בתורה לשמה מביא טובה לעולם כרביבים הללו שיורדים בנחת.
יערוף כמטר לקחי – זה העוסק בתורה לשמה ומרכין אזניו לשמוע לקחי עושה טובה לעולם כמטר זה שבא מן מערב:
שבאה מערפו של עולם – מרוח מערבי ערפו של שכינה הוא. דכתיב צפון וימין אתה בראתם דמשמע דימינו של שכינה בדרום ושמאלו לצד צפון ופניו למזרח וערפו למערב אלמא דשכינה במערב:
ערך ערף
ערף – א(חולין יט:) המולק מן העורף פי׳ ר״ח ז״ל עורף הוא קצה הגלגלת שעל הצואר והן נקראין פני הגלגלת הפנים ואחרי הגלגלת נקרא העורף ושניהם בגלגלת פי׳ ממול ערפו ממול הרואה את העורף והוא אחורי הצואר שכנגד העורף (בבא בתרא כה.) יערוף כמטר לקחי זה רוח מערבית שבאה מעורפו של עולם זה פי׳ רבי גרשם ז״ל יערף כמטר לקחי זה העוסק בתורה לשמה ומרכין אזנו לשמוע לקחי עושה טובה לעולם כמטר הזה שהוא מרוח מערבי שהיא באה מערפו של עולם וברוח מערבי ערפו של שכינה דכתיב צפון וימין אתה בראתם דמשמע דימינו של שכינה בדרום ושמאלו בצפון ופניו במזרח וערפו במערב אלמא דשכינה במערב. תזל כטל אמרתי היינו מי שמזלזל בתורה שעוסק בה שלא לשמה מביא רעה לעולם כרוח צפונית שמנשבת ומביאה רעה לעולם עד שמזלה הזהב שנותנים בני אדם כספם וזהבם בזול לקנות התבואה. כשעירים עלי דשא זה העוסק בתורה שלא לשמה כשעיר כשד וכל העוסק בתורה לשמה מביא טובה לעולם כרביבים הללו שיורדים בנחת.
א. [געניק, טריפען.]
יערוף כמטר לקחי – משה רבינו דימה את התורה לארבע רוחות כשם שאי אפשר בלא הם כך אי אפשר לעולם בלא תורה.
מערפו של עולם – אני שמעתי מחזקו של עולם על שם שהשכינה במערב ס״ל ואני אומר מאחוריו של עולם שהמערב קרוי אחור שנאמר הן קדם אהלך ואיננו ואחור ולא אבין וגו׳ (איוב כג).
רוח מערבית שבא מערפו של עולם – כדפי׳ בקונט׳ מאחורו של עולם דמערב קרוי אחור דכתיב אחור וקדם צרתני ודרשינן [בחגיגה] (דף יב.) לענין מזרח ומערב וכתיב נמי ארם מקדם ופלשתים מאחור (ישעיהו ט) וקרי נמי דרום ימין ולצפון שמאל כדאמרי׳ בשמעתין והיינו משום דשכינה במערב ופני השכינה למזרח לכך קרוי מערב אחור ומזרח קדם ודרום ימין וצפון שמאל ולמ״ד שכינה בכל מקום צ״ל דהאי דקרי מזרח קדם ומערב אחור ודרום ימין וצפון שמאל משום שכינה בבית המקדש שהיה במערב ופני השכינה כלפי ישראל שהיו במזרח ומשתחוים שם: הגה״ה ורבינו יצחק בר יהודה פירש דכשעמד אדם הראשון כשנברא היו פניו למזרח ואין נראה שהיה ערפו כלפי השכינה למאן דאמר שכינה במערב. ע״כ הגה״ה.
יערוף כמטר כו׳ זו רוח מערבית כו׳. מפורש במדרש ילקוט שכשם שהעיד משה לישראל שמים וארץ כך העיד עליהם רוחות דכתיב יערוף כמטר והם בכלל הששה קצוות כי בהם נכלל כל העולם וזכר כאן ברוחות הללו שיש בידם להועיל ולהזיק כמ״ש בשמים וארץ שאם יזכו הארץ תתן יבולה והשמים יתנו טלם ואם יתחייבו כתיב ועצר את השמים ולא וגו׳ וז״ש רוח מערבית שבאה מעורפו וגו׳ ומסיים ביה במדרש המטר הבא מן המערב הוא כולו לברכה ע״ש השכינה שהיא שם שע״כ נקרא אוריה וכפירוש הערוך ובהיפוך אמר תזל כטל שהשמים נעצר ממטר על ידי רוח צפונית אבל הטל אינו נעצר כדאמרינן בתענית והיא תזל הזהב כפירוש רש״י ואמר כשעירים עלי כו׳ שמסערת את כל עולם כולו כשעיר המזיק וע״כ אמרו ברוח מזרחית שדיא נשיב בפ׳ כל הגט ע״ש הזיקו כמפורש שם והערוך בערך איסתנא פירש דשדיא הוא רוח דרומית ושותא הוא רוח מזרחית אבל רש״י בפרק הערל פירש שותא הוא רוח דרומית והכי מוכח נמי ההיא דפרק כל הגט רוח מזרחית נקרא שדיא ומ״ה נמי קרא ליה הכא שעיר ע״ש ושעירים ירקדו שם דהיינו שדים וק״ל:
ד ואגב שהוזכרו ארבע הרוחות מביאים מה שדרשו חכמים בעניינן. אמר רב יהודה, מאי דכתיב [מהו שנאמר]: ״יערוף כמטר לקחי, תזל כטל אמרתי, כשעירים עלי דשא וכרביבים עלי עשב״ (דברים לב, ב)? ״יערף כמטר לקחי״ — זו רוח מערבית שבאה מערפו של עולם (שצד מערב נקרא גם ״אחור״) ולכן קוראים לנשיבתה ״יערף״.
The Gemara cites a statement connected to the four winds. Rav Yehuda said: What is the meaning of that which is written: “My doctrine shall drop as the rain, my speech shall distill as the dew; as the small rain upon the tender growth, and as the showers upon the herb” (Deuteronomy 32:2)? “My doctrine shall drop [ya’arof] as the rain”; this is the western wind, which comes from the back of [me’orpo] the world, as the west is also referred to as the back.
הכל
(13) תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי זוֹ רוּחַ צְפוֹנִית שֶׁמַּזֶּלֶת אֶת הַזָּהָב וְכֵן הוּא אוֹמֵר {ישעיהו מ״ו:ו׳} הַזָּלִים זָהָב מִכִּיס.
“My speech shall distill [tizzal] as the dew”; this is the northern wind, which brings dry air that reduces the rain and grain and thereby devalues [mazzelet] gold. When grain crops are reduced their price appreciates, and consequently the value of gold decreases. And in addition, it says: “You who lavish [hazzalim] gold out of the bag” (Isaiah 46:6).
ותזל כטל אמרתי – היינו שמזלזל תורה שעוסק שלא לשמה מביא רעה לעולם כרוח צפוני שמנשב ומביא רעה לעולם:
עד שמזלת את הזהב – שנותנין בני אדם כספם וזהבם בזול בשביל התבואה:
״תזל כטל אמרתי״ — זו רוח צפונית, שמביאה אויר יבש וממעטת את הגשמים ואת התבואות, ומזלת (ומוזילה) את מחיר הזהב. כי כאשר התבואה אינה מצויה מחירה עולה, ולכן מחיר הזהב יורד. וכן הוא אומר לשון ״זול״ לענין זהב: ״הזלים זהב מכיס״ (ישעיה מו, ו).
“My speech shall distill [tizzal] as the dew”; this is the northern wind, which brings dry air that reduces the rain and grain and thereby devalues [mazzelet] gold. When grain crops are reduced their price appreciates, and consequently the value of gold decreases. And in addition, it says: “You who lavish [hazzalim] gold out of the bag” (Isaiah 46:6).
הכל
(14) כִּשְׂעִירִים עֲלֵי דֶשֶׁא זוֹ רוּחַ מִזְרָחִית שֶׁמַּסְעֶרֶת אֶת כׇּל הָעוֹלָם כְּשָׂעִיר וְכִרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב זוֹ רוּחַ דְּרוֹמִית שֶׁהִיא מַעֲלָה רְבִיבִים וּמְגַדֶּלֶת עֲשָׂבִים.
“As the small rain [kisirim] upon the tender growth”; this is the eastern wind that rages through [maseret] the entire world like a demon [sa’ir] when it blows strongly. “And as the showers upon the herb”; this is the southern wind, which raises showers and causes herbs to grow.
כשעירים עלי דשא – זהו העוסק בתורה שלא לשמה:
כשעירים – כשד: וכל העוסק בתורה לשמה מביא טובה לעולם כרביבים הללו שיורדין בנחת:
רוח מזרחית שמסערת כל העולם כולו – והא דמשמע במתניתין שהיא נוחה מכל הרוחות היינו כשהיא באה כדרכה אבל כשבאה לפורענות היא מסערת כדפי׳ הקונט׳ במתניתין.
בד״ה רוח מזרחית כו׳ דמשמע במתני׳ שהיא נוחה מכל הרוחות כו׳ עכ״ל נקטו הכי לפירוש רש״י במתניתין אבל לפירושם במתני׳ משום דרוח מערבית שהוא קשה ירחיק ויוליך הריח מן העיר כו׳ אינו מוכרח אלא שרוח מערבית קשה ותדיר מכולם אבל שאר הרוחות אפשר דנוחין יותר אפי׳ מרוח מזרחית ודו״ק:
״כשעירם עלי דשא״ — זו רוח מזרחית, בשעה שנושבת בחוזקה שמסערת (עושה סערה) את כל העולם כשעיר (שד). ״וכרביבים עלי עשב״ — זו רוח דרומית, שהיא מעלה רביבים (מטר) ומגדלת עשבים.
“As the small rain [kisirim] upon the tender growth”; this is the eastern wind that rages through [maseret] the entire world like a demon [sa’ir] when it blows strongly. “And as the showers upon the herb”; this is the southern wind, which raises showers and causes herbs to grow.
הכל
(15) תַּנְיָא ר״א רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר עוֹלָם
It is taught in a baraita that Rabbi Eliezer says: The world
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.